בעקבות אירועי "שומר החומות" הרגשנו שמשהו בתוכנו נסדק, הרגשנו שהאדמה בוערת תחת רגלינו. תחושת הביטחון והאמון התרופפה ועימה עלו הרבה חששות ופחדים ובעיקר עצב גדול.

הרגשנו שאנו חייבות לעשות מעשה, אי אפשר להמשיך ולהיות אדישות. בתוכנו ידענו מהרגע הראשון שקולאז' הנשמה, המתנה הגדולה שקיימת בחיינו, היא ערוץ נפלא שדרכו אפשר להביא ריפוי ושינוי בעולם סביבנו.

בערב האחרון של חודש מאי התכנסנו למפגש זום כ-30 נשים יהודיות, ערביות ודרוזיות למפגש של יצירה ושיח. את המפגש הנחו שתי מנחות של קולאז' הנשמה, והצטרפה אלינו מנחה נוספת, דוברת השפה הערבית.

במפגש הקראנו שירים (שהוקראו בעברית וערבית), כתבנו כתיבה אינטואיטיבית, כמובן כל אחת יצרה קלף של קולאז הנשמה. בסוף הפגישה, ערכנו מדיטציה והתפללנו יחד לחיים בריאים, מאושרים, שלווים ורגועים.

ההרגשה היתה כי המרחב שיצרנו איפשר שיח של חושך ואור. שיח של נשים על הפחדים החששות והכאב, אך גם על התקווה, החמלה והאמונה שיכול להיות פה מקום טוב יותר לנו ולילדינו. לנו יש את הבחירה האם להמשיך ולחיות כך, או לבחור אחרת.

כפי שכתבה אחת הנשים דרך קלף הצל שלה: "אני הוא זה ששרפתם לו את הנשמה, ואני אומר די לשרוף אותי, החוזקה שאני מציע לך היום היא האמונה שהכל יתפוגג כמו עשן, אני עומד להיגמר לא נשאר לי הרבה זמן והמסר אליך היום הוא תפסיקו לעשן תפסיקו לשרוף, זרקו הכל ותפסיקו לשרוף".
בקלף האור שיצרה כתבה: "אני הוא העתיד הזוהר שמחכה לכם, אני מציע לך היום את התקווה שיש עוד צבעים חוץ משחור. שמתם אותי על השולחן ושכחתם ממני, אבל אני מזכיר לך שעל השולחן יש שתי טבעות האחדות והשלום".

כאשר פיצלנו את הקבוצה לחדרים, שם הציגו את הקלפים, שיתפו וכתבו את מילות הקלף האחת של השניה, נוצרה אינטימיות גדולה. התאפשרה הקשבה עמוקה ופתיחות מופלאה. שפת קולאז' הנשמה יצרה שפה משותפת כגשר בין פערי המילים בין השפה הערבית לשפה העברית ובין פערי התרבויות, ויצרה תחושת קירבה ועוצמה נשית משותפת. המפגש המשיך להדהד בתוך כל אחת מאיתנו עוד הרבה לאחר סיום שעת המפגש עם משאלה להרחיב פעיליות כאלה, מפגשי קולאז נשמה, שיח של קרבה, קבלה הדדית וחמלה.